חכמת שלמה על בבא מציעא קי״ג א

מהדורה: מהדורת וילנא

« חכמת שלמה על בבא מציעא קי״ב ×¢×´×‘ חכמת שלמה על בבא מציעא קי״ד ×¢×´× »

1 בבא מציעא פתח ↗

אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁתְּבָעוֹ – הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. וְהָא קָתָבְעוֹ לְקַמַּן קָא תָבַע לֵיהּ קַמַּן? אָמַר רַבִּי אַסִּי: שֶׁתְּבָעוֹ בִּזְמַנּוֹ. וְדִלְמָא לְבָתַר הָכִי פְּרַע? אָמַר אַבָּיֵי: שֶׁתְּבָעוֹ כָּל זְמַנּוֹ. וּלְעוֹלָם לָא פָּרַע לֵיהּ?! אָמַר רַב חָמָא בַּר עוּקְבָא: כְּנֶגֶד אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁל תְּבִיעָה.

2 תוספות פתח ↗

ואת המחרישה ביום - קשה לר״ת דתניא בסוף פירקין בבא מציעא דף קטז. חבל זוג של ספרים וצמד של פרות חייב משום ב' כלים ופירש בקונטרס פרות החורשות וחייב עליהם החובלן לפי שעושין אוכל נפש א״כ היאך נטל את המחרישה דקתני ומחזיר הא עבר כי נפש הוא חובל דברים כ״ד:ו׳ ועוד דאין נראה לחייב אלא דוקא דומיא דריחיים ורכב שמתקנים האוכל עצמו בכלי לכן מפרש ר״ת צמד פרות היינו פרות המרכסות בתבואה וגריס ר״ת נמי זוג של מספרים ולא גרסינן זוג של ספרים וכן גריס ר״ח והם תספורת של ירק או לגזוז בית השחיטה כדאמרינן בבכורות דף כה. שדרכן היה לגזוז אבל פרות החורשות לא מיקרי כלי שעושין אוכל נפש ועוד נראה לר״ת דמחרישה דהכא לאו היינו מחרישה שחורשין בה את הקרקע דנראה דלא מיחייב בהשבת העבוט אלא בכלי העשוי לגוף האדם ולהנאתו ועוד דמוקי בגמ' במחרישה דכספא ואין דרך לחרוש קרקע במחרישה של כסף אלא נראה לר״ת דהיינו מגרדתא שמגרדין בו בני אדם בבית המרחץ כדאמר בפרק חבית שבת דף קמז: עבדא ליה אימיה מגרדתא דכספא וכן בפרק מציאת האשה כתובות דף סח. במחרישה דכספא פר״ח דהיינו מגרדתא:

1 גמ' כל זמנו ולעולם א"ר חמא כו' כצ"ל:

2 תוס' בד"ה ואת המחרישה כו' וא"כ האיך נטל את המחרישה כו' נ"ב פי' שמקשה לו לפי מה שרוב העולם מפרשי המחרישה כפשוטו ומסתמא אף רש"י ס"ל כן דאל"כ ה"ל לפ' ודו"ק ומ"מ אי לאו דהוה מקשה ועוד כו' לא היה סותר פי' הקו' במה שפירש פרות החורשות כו' לפי מה דס"ל דמחרישה דהכא היינו מגררתא ודו"ק:

« חכמת שלמה על בבא מציעא קי״ב ×¢×´×‘ חכמת שלמה על בבא מציעא קי״ד ×¢×´× »